רוני נאק
היום בדיוק – ה-26 לאוגוסט 1959חשפה BMC (תאגיד הרכב הבריטי – היה שם החברה) את התוצר של המחקר והפיתוח שבינינו לא היה ארוך מדי. עם חלל פנימי גדול, ממדים חיצוניים קטנים, תכונות ניהוג עליזות ומקום ל-4 בוגרים הביאה המיני את בשורת התחבורה הנגישה והזולה בדיוק כפי שהיה בבריף של היוצר שלה אלכס איגנסיוס. הציבור אימץ בהתלהבות את המשפחתית 2 דלתות הזו והדרישה מהרחוב גרמה למפעל לפתח ולשווק במהירות גם גרסאות מרכב נוספות – וואן וסטיישן – אשר יצאו לשווקים כבר בשנה הראשונה של הדגם.
לא הרבה השתנה במכוניות מיני – למרות שינויי בעלות רבים – עד לשנת 2001. אז נרכש המותג על ידי קבוצת ב.מ.וו – אשר בעטה אותו במעלה הפירמידה לסטאטוס חדש שלא היה בתיק המוצר המקורי – פרימיום. העקרון נותר כמעט אותו הדבר: מכונית קטנה, כיפית לנהיגה ועם הרבה אופי הנשען בעיקר על קוד העיצוב והמורשת של פעם. אולם המחיר כבר לא עממי, וביקורת רבה לגבי איכות יצור ירודה ומנועים בעייתיים לא סייעה לדור הראשון לזנק. יחד עם זאת, המיני התקבלה היטב בשווקים המערביים – וגם אם נראה שהחידוש פג לאורך 18 השנים בידיים של ב.מ.וו עדיין מדובר במכונית קטנה, חביבה ועליזה – וגם יקרה.
כיום קו המוצרים כולל מיני קטנה וחשמלית, גרסאות פנאי עם הנעה כפולה וכן קונברטיבל, קלאבמן עם 5 דלתות וגם הנעה היברידית. המחירים מתחילים ב-150,000 שקלים ותוכלו לרכוש אותן אצל דלק מוטורס (היבואנית הרשמית) או אצל חברות של יבוא מקביל כמו קפיטל מוטורס.
